קרלוס-שלום, בן אסתר ויעקב, נולד ביום י"ט בכסלו תשי"ב (18.12.1951) בטנג'ר, העיר הבין-לאומית. משם עברה משפחתו למלגה שבספרד. בשנת 1960 עלו ארצה והתיישבו בבני-ברק, שם סיים קרלוס-שלום את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי, בהתאם למורשת משפחתו. משחר ילדותו התבלט ביכולתו ליצור קשרים חמים עם האנשים הסובבים אותו ולשתפם בחוויותיו. הוא ידע לאגדם סביבו והפיח בהם עליזות ובדיחות הדעת בעזרת חוש ההומור המיוחד שלו ויכולתו לבדרם אף במצבים קשים. יחד עם זאת היה קרלוס-שלום בחור שקדן ורציני, שהצטיין בלימודיו ואהב לעסוק בציור בשעות הפנאי. הוא היה בן חם למשפחתו ומילא את הבית בחדוות חיים.

באוגוסט 1973, לקראת סיום שירותו הסדיר, ניגש לבחינות המיון בטכניון, והתקבל לפקולטה להנדסת חשמל. כמו-כן ניגש לבחינות רפואה והתקבל. הוא תמיד חלם לעזור לזולת על-ידי הרפואה. הוא היה אמור להתחיל בלימודים סמוך לפרוץ המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים היה קרלוס נהג טנק-המפקד ביחידתו, שלחמה בציר "טרטור-לכסיקון", בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע קרלוס-שלום ונהרג בקרב שריון, בעת הפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

המשפחה החליטה להנציח את זכרו ולהקים אגודה עותומנית, שמטרתה לחלק מלגות לתלמידים נצרכים. האגודה נקראת "קרן בן-טולילה".